התמכרות של נשים 

מהי התמכרות?

בהגדרה המילונית התמכרות הינה:

1. השתעבדות להרגל עד איבוד שליטה.
2. התמסרות שלמה לתפקיד או רעיון.

(מתוך: מילון ספיר)

אם כך, הגדרת ההתמכרות מתארת פעילות כפייתית .
בלב ליבה של ההתמכרות טמונה חזרה בלתי נשלטת של צריכת חומרים או דפוסי התנהגות שמצויים מחוץ לשליטתו של האדם. המאפיין הבסיסי ביותר לפי הפרשנות הזאת הוא איבוד השליטה.

איבוד- שליטה נתפס בתרבות שלנו כהרסני לחיים עצמם: הוא הרסני לאדם עצמו , אבל איבוד- שליטה מוכר גם כהרסני במיוחד לסביבה.
נרקומנים ואלכוהוליסטים נתפסים כטיפוסים מסוכנים- במיוחד לסביבה, אחרי שהם איבדו את השליטה על עצמם, הם חדלים לפעול כאנשים בעלי גבולות ואיסורים, שנועדו מלכתחילה להגן על הקיום החברתי כולו . ההרס העצמי, אם כך, מובלט כנושא סכנה אמיתית לחייהם ורכושם של הסובבים את המשתמש בחומרים מסוכנים ויוצרי תלות.


מהי , אם כך, "התמכרות של נשים"?

הדבר המאפיין התמכרויות של נשים הוא שהן מתמכרות בדרך כלל לדבר מה המצוי בסביבתן הקרובה והטבעית . יתירה מזאת, הן מתמכרות לסוגי פעילות שמהווים חלק ניכר מפעילותן היומית : מאחר שהן אילו שבדרך כלל מופקדות על האכלת המשפחה , עריכת הקניות , עיסוק בניקיון וכביסה וטיפול רגשי ופיסי בבני המשפחה - נשים מתמכרות , לרוב, לפעילות כפייתית סביב התחומים הללו.
מחקרים מראים כי נשים מתמכרות פחות לאלכוהול ולסמים אם אלה אינם מהווים חלק מסביבתן הקבועה.

במילים אחרות : המאפיין המרכזי של התמכרות הנשים, הוא שבפועל ההרסנות של התמכרותן מופנית בעיקר אליהן עצמן: אישה נמוכת קומה ששוקלת 100 קילו, עדין יכולה לעבוד במשרה כלשהי, לבשל למשפחתה, לנקות, לערוך קניות ולטפל בצרכים נפשיים וגופניים של ילדיה. זאת ועוד, למרות משקלה הגבוה היא יכולה אפילו לתפוס בסביבתה מקום חיוני , תורם וחשוב למשפחתה ולקהילה כולה.
אלא שאישה כזאת יכולה בכל לעיסה של מזון מיותר להעמיק את התבוססותה בגיהינום פנימי מיוסר ונואש- זמן ארוך וממושך לפני שהתמכרותה פוגעת במשהו באחרים.


נשים מתמכרות במיוחד לאכילה כפייתית, קניות, פעילות-יופי, ניקיון ומערכות יחסים. בתוך כל אלה ישנן , כמובן, הבדלים ומאפיינים מעט שונים של כל סוג התמכרות, אך למרות שכל אילו הן פעילויות כפייתיות לכל דבר , הן מאפשרות, לרוב, סדר -יום בלתי מופרע לאורך שנים.

אכילה כפייתית

הקשר בין אוכל ואהבה הוא קשר שכבר נכתב אודותיו רבות.
אלה שאצל נשים הוא מקבל אופי מורכב במיוחד: בעוד שאישה מעניקה אוכל כחלק מהטיפול האוהב שלה באחרים, הרי שהאוכל עבורה עצמה הוא בסיס לקונפליקט קשה: לכאורה הוא מרגיע רעב רגשי עמוק, ובה בעת הוא משמש כלי הרס ממדרגה ראשונה.
אכילה כפייתית היא פעילות מבלבלת במיוחד עבור אישה.

קניות

אני אישית מעדיפה להגדיר את ההתמכרות לקניות כ"צרכנות יתר של נשים" משום שלא מדובר רק בקניות שהאישה עושה למען עצמה, אלה בפעילות צרכנית מוגזמת שבאה , לכאורה, כחלק מהטיפוח והטיפול באחרים: צרכנות- יתר נשית מופנית לרכישה מוגזמת ומיותרת של מוצרי מזון , הגיינה לבית, קישוט ואחסון, והצטיידות במכשירי חשמל חדישים ומיותרים בתכלית.
מכל ההתנהגויות הכפייתיות , זו , כמובן, יכולה מהר מאוד להשפיע גם על חייהם והתנהלותם של אחרים, במיוחד לאור השינויים שעתידים להתרחש סביב מדיניות משיכת- היתר של הבנקים החל מינואר 2006.

פעילות יופי

אובססיה סביב המראה החיצוני היא אולי סימן ההיכר הנפוץ ביותר והאופייני ביותר לנשים מכל הגילאים ומכל רובדי החברה.
קו הגבול בין עיסוק מועיל בטיפוח עצמי, ובין התפתחות של נוהג כפייתי הוא דק ועמום, אך ניתן לומר שהכפייתיות סביב המראה החיצוני הופכת לפעילות הרסנית כאשר היא הגורם הדומיננטי ביותר בהערכת האישה את עצמה ואת מקומה בעולם.

מערכות יחסים

מדובר בהתמכרות הנשית המתעתעת , העמומה והערמומית ביותר , ולדעתי האישית, גם הנפוצה ביותר.
אני מעדיפה להשתמש במושג "אשליית אהבה" ומבחינה זו הדיון הרגשי והמנטאלי של האישה עם האהבה הוא סבוך במיוחד.
ניתן לאפיין - במילים ספורות - את ההתמכרות לאשליית אהבה כפעילות- סרק נפשית שבמסגרתה אישה מעניקה לסביבה את כל מה שהיא מייחלת עבור עצמה- ולא מעיזה לבקש או לחוות.
פעילות זאת מבטיחה תסכול כפול : גם הסביבה אינה מקבלת מה שהיא מעוניינת בו, וגם האישה חיה בחוסר סיפוק מתמיד מיחסיה עם הזולת.
אישה שמכורה לאשליית אהבה, חיה בתודעת קורבן מנוצל - תמיד, וחשה זעם עמוק על העדר הדדיות ביחסיה עם סביבתה.
התמכרות לאשליית אהבה, היא ללא ספק נושא שיש לפתח בפני עצמו במאמר מיוחד , שכן לדעתי אשליית האהבה- אליה מתמכרות נשים רבות -מהווה בעצם בסיס רגשי להרבה מן ההתמכרויות האחרות.

הטיפול בהתמכרויות
שיטות הטיפול השונות הקיימות בכל הנוגע להתמכרויות- נשים מצדיקות סקירה נפרדת . המאפיין את רובן, הוא הטיפול באמצעות הימנעות.
הנחת היסוד של רוב שיטות הטיפול בהתמכרות היא, שההימנעות הוא מצב שיש לקיים לאלתר, ושרק בתנאי הימנעות יתכן שיקום. מרבית השיטות אינן מבוססות על הבדלי מין, ומקיימות נוסח אחיד לשני המינים מתוך הנחה שההתמכרות היא הבעיה המרכזית , ואינה מושפעת בעצם מהקשרים אחרים .



לסיכום

נשים רבות חיות בתוך סיוט סמוי של פעילות כפייתית הנמצאת מחוץ לשליטתן .
נשים רבות מצליחות לקיים חיים "נורמאליים" תוך התמכרות הרסנית .
נשים רבות מאבדות את חייהן , את אושרן ואת הצלחתן האישית לתהליך שאינו מוביל אותן אלא לשקיעה אישית בתוך מבוך שאין ממנו מוצא.
ההבנה כי תהליכים כפייתיים העוברים על נשים מכילה הקשרים רבים הייחודיים אך לנשים נמצאת בחיתוליה, אך היא חיונית מאין כמוה לתהליך השיקום.


לעיון נוסף:

נתונים על מאפייני התמכרות של נשים ניתן למצוא במאמר הזה:

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2577154,00.html

על הקשר בין אהבה והפרעות אכילה :

מירה דנה, מרילין לורנס : נשים אוכלות את עצמן, הוצאת מודן, 1999

על הקשר בין אכילה כפייתית ובין אהבה:

ג'נין רות: אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה, הוצאת אור-עם, 1993